ערעור על הכ"ד וגז"ד בעבירות של חבלה במזיד ושימוש בלתי חוקי בנשק-נדחה

כללי

1. המערער, סמל אפרים כדורי, הורשע, לאחר שמיעת ראיות, בשתי העבירות שיוחסו לו בכתב האישום: חבלה במזיד, לפי סעיף 413ה לחוק העונשין, התשל"ז-1977; ושימוש בלתי חוקי בנשק, לפי סעיף 85 רישא לחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו-1955 (להלן: חוק השיפוט הצבאי). על המערער הוטל, על-פי דעת רוב השופטים, חודש מאסר בפועל, בכליאה ממשית; זאת, לצד שלושה חודשי מאסר מותנים למשך שנתיים והורדה לדרגת טוראי. שופט המיעוט סבר, כי חלף רכיב המאסר הממשי, ראוי היה להשית על המערער חודשיים מאסר שירוצו בדרך של עבודה צבאית.

2. על פי הנטען בכתב האישום, ביום 20/10/04, בצומת תפוח או במקום הסמוך לכך, היכה המערער פעמיים באמצעות כלי נשקו האישי (להלן: הנשק), על שמשת רכבו (להלן: הרכב) של תושב האזור, מר זוהיר אלאחרס (להלן: המתלונן), וגרם לניפוצה. לאחר מכן, על פי כתב האישום, החל המערער לצעוק על המתלונן, תוך כיוון הנשק לעברו ודריכתו (להלן: האירוע). על פי האמור בכתב האישום, האירוע הסתיים כאשר הגיעו חיילים למקום ומנעו מן המערער להתקרב אל המתלונן.

הערעור על הכרעת-הדין

ההליך בבית הדין קמא

3. נסיבות הרקע למפגש בין המערער למתלונן ביום האירוע אינן שנויות במחלוקת, ואותן הביא בית הדין קמא, בפתח הכרעת-דינו, כדלקמן:

"ביום האירוע, קרי 20 באוקטובר 2004, הנאשם נסע עם האזרח גדי טנא ברכבו של טנא, מסוג "סובארו", מכיוון העיר אריאל ל"מחסום תפוח". מספר קילומטרים לפני מחסום תפוח עקף זוהיר אלחרס, שנהג ברכבו מסוג "פורד טרנזיט", את רכבו של טנא. שני הרכבים נפגשו שוב במחסום תפוח, ואז עקף טנא את רכבו של אלחרס ונעמד לפניו תוך שהוא חוסם את המשך דרכו. בשלב זה טנא יצא מרכבו ויצא לעבר הנהג זוהיר אלחרס".

4. מטעם התביעה, העידו בפני בית הדין המחוזי בעיקר המתלונן וסגן מתן קניג, אשר המתין בעת האירוע בתחנת אוטובוס המרוחקת כ-50 מטר ממקום ההתרחשות. כמו כן העיד המערער, והוגשו ארבע אמרותיו במצ"ח (על-ידי התביעה).

5. על פי עדות המתלונן, כאשר הגיע למחסום תפוח, עקף את רכבו רכב מסוג "סובארו" וחסם את דרכו. נהג הרכב (להלן: גדי) ניגש אליו, ולאחר חילופי דברים החל הלה להכות את המתלונן בפניו, דרך חלון הרכב. המתלונן הרים, לדבריו, את ידו על מנת להתגונן, ואז הבחין כי גם המערער מתקרב לרכבו. לדברי המתלונן, המערער היכה באמצעות קת הנשק בשמשת החלון הקדמי של רכבו וזו נשברה. לאחר מכן, בלשון המתלונן, "הוא הפך את הנשק, הלך חצי מטר אחורה מהנשק, וכיוון אלי את הנשק כאילו הוא רוצה להרוג אותי ודרך אותו". כן מסר המתלונן, כי בנשק הייתה מחסנית במהלך האירוע. לדבריו, האירוע הסתיים כאשר הגיעו למקום "חיילים של המחסום", וכאשר "קצין של המחסום לקח אותו [את המערער] הצידה". המתלונן ביקש להתלונן על האירוע, ולצורך כך התלווה לשוטר לתחנת משטרה, בעוד שהמערער וגדי לא עשו כן, על אף בקשת השוטר שיתלוו אליו גם הם.

בית הדין קמא התרשם כי עדות המתלונן הינה מהימנה, "על שום אופן הרצאתה, פשטותה והעדר כל סממן של גוזמה או ניסיון להרשים". בית הדין עמד על כך שהמתלונן תיאר מכה אחת בשמשה, ולא שתי מכות, כפי שצוין, כאמור, בכתב האישום. בעניין זה, הטעים בית הדין, כי:

"אין בכך דבר וחצי דבר עם מהימנות העדות. זאת יש לומר: המתלונן הבחין בגרימת הנזק לרכבו שעה שנתון היה בתקיפה פיזית ... בנסיבות אלה יכולתו לקלוט כל פרט ופרט ולהבחין בהם, אינה מלאה ... מכל מקום, העובדה כי לא קלט בחושיו שתי מכות תכופות והחשיבן כמכה אחת, הנה עניין שולי לחלוטין".

מכל מקום, בית הדין סבר,  כי ניתן "לפצל את דברי המתלונן בין פרטים שקלט שעה שלא נתון היה בסכנת תקיפה,... ובין פעולות הנאשם שנקלטו בעיני המתלונן ונצרבו בזיכרונו באופן חלקי ומקוטע בשל חששו מנחת זרועו של טנא".

6. כפי שעולה מעדות סגן קניג, הוא המתין בתחנת אוטובוס הסמוכה למקום האירוע, כאמור במרחק של כ-50 מטר מהמחסום. לדבריו, הוא הבחין בחילופי הדברים הקולניים שבין המערער, גדי והמתלונן. במהלכו של הויכוח, "החייל אחז את נשקו כשידו על ידית האחיזה והיד השמאלית על המטפסים [צ"ל - מתפסים]". כמו כן, מסר סגן קניג, כי "כחלק מהויכוח הוא הרים את הנשק ונתן דקירה עם הסתרשף בשמשתו הקדמית של הסוברו, באזור הויכוח איפה שהנהג יושב". בעקבות זאת, התקרב סגן קניג למקום האירוע, ושמע, לדבריו, את המתלונן שואל שוב ושוב "למה שברת לי את השמשה?".

בית הדין התרשם, כי גם עדותו של סגן קניג הינה מהימנה, וכלשונו: "ניכר היה בו בעד שהאמת הנה נר לרגליו ... מדובר, לטעמנו, בעד אובייקטיבי שאין לו כל מניע להעיד שקר או סילוף האמת". עם זאת, סבר בית הדין, כי יש לייחס לעדות זו משקל נמוך, בשל העובדה שהעד היה מרוחק ממקום האירוע כ-50 מטר, ולא הביט לעבר הזירה באופן רצוף לאורך כל האירוע.

7. גרסת המערער לשבירת השמשה של הרכב, כפי שהציגה בחקירתו הראשית בעדותו, הייתה כדלקמן:

"...באתי לדלג לכיוון של גדי, כדי להפריד, הלכתי הליכה מהירה, כדי להגיע לכיוון גדי, ראיתי שאין מקום לעבור, אז דילגתי מעל שני הרכבים הצמודים, יד אחת החזיקה בנשק, והנחתי יד אחת על מכסה המנוע של המונית, הנחתי יד וקפצתי, לפני שהספקתי לקפוץ נפלתי על המונית, החלקתי, עם הנשק. ... כשדילגתי החזקתי עם הידיים על הסובארו, שמתי רגל על הפגוש של הסובארו. כתוצאה מההחלקה השמשה של הטרנזיט קיבלה מכה מהנשק".

כאשר עומת המערער, בחקירתו הנגדית, עם העובדה כי על השמשה נמצאו פגיעות בשני מוקדים, העלה המערער הסברים, אשר התפתחו בהמשך לכדי גרסה, לגביה קבע בית הדין: